חיפוש

האם קהילה מצמצמת או מרחיבה את אפשרויות הצמיחה שלנו?

עודכן ב: 24 מאי 2019


מאז שהפכתי לעצמאית בתחום הקהילות, לפני כ-5 חודשים, שמתי לב שאני מוקפת בהמון אנשים שעושים את אותו הדבר כמוני: מובילים קהילות. זה נשמע מאוד הגיוני בהתחשב בזה שהארץ שלנו בסך הכל לא כל כך גדולה ובייחוד בזה שאני מתעניינת בקהילות, אבל ככל שהזמן עבר – הבנתי שקורה לי משהו: אני לא מקיפה את עצמי מספיק באנשים ששונים ממני.

איך הגעתי למסקנה הזו? הנה שני סיפורים:

סיפור ראשון: רווקה בת 30

חגגתי לא מזמן 30 וביחד עם הגיל העגול וההזדקנות המתלווה לעניין, חשבתי על הרווקות שלי ועל הגברים שאני רוצה בדרך כלל. רובם נראים אותו הדבר, ממקצועות מאוד מסויימים, עם תחומי עניין דומים לשלי ורצון שיהיו דומים לי כמה שיותר: שיהיו ספונטניים, מוזיקליים ויפים כמוני. סתם, אני צוחקת, אבל הבנתם את הרעיון.


כחלק מהרצון/צורך שלי לאתגר את עצמי ומההתעלמות המוחצת מההיגיון, מצאתי את עצמי יוצאת לא מזמן עם מישהו שונה ממני לחלוטין. אבל ממש - הכי שרק יכולתי לדמיין. בדיעבד, זה היה נורא. לא הצלחנו לתקשר ברמה טובה, לא זרמנו על אותם הדברים ועוד כל מיני עניינים שמבחינתי הם כישלון טוטאלי. ולמרות שזה היה כישלון, הצלחתי לראות בתוך התקופה הזו כמה שהשוני ביננו מביא לי משהו אחר, שאני לא מכירה, לחיים שלי: שקט, משפחתיות, קרקע יציבה. אצלי הכל מאוד דינמי ומשתנה ואצלו בדיוק להפך – סטטי, רגיל וקבוע. זה היה לי מוזר אבל הצלחתי להתאהב ברעיון שהשורשים שלי יהיו עמוקים ואפילו הצלחתי לדמיין את עצמי עובדת באותה העבודה כמה שנים. אני אומרת לכם - כמעט יצאתי מדעתי. אבל השוני ביננו הצליח להפגיש אותי עם משהו חדש, שלא נחשפתי אליו בעבר, ועם המוכנות הרגשית שלי לבדוק גבולות ולנסות דברים חדשים – הצלחתי לראות את הטוב שבו ולצמוח מתוך זה. היום אני יודעת שהתחושות האלו חשובות לי ובפעם הבאה, אדע לחפש אותן עם ההתאמות המתבקשות.

סיפור שני: לעבוד לבד

לפני 5 חודשים יצאתי לדרכי כעצמאית, וחוץ מזה שזה כיף לא נורמלי לקום מתי שבא לי – זה לא פשוט בכלל. לשלוט על הזמן שלי, לשבת רוב הזמן בבית ולהיות במשמעת עצמית גבוהה. זה לגמרי לא ברור מאליו ואני יכולה להבין המון אנשים שאומרים שהם לא מסוגלים לעשות את זה. אני חושבת את זה בעצמי לפחות פעמיים ביום.


אחד הדברים שהקשו עליי כבר מההתחלה זה זה שאני לבד מרבית הזמן. עובדת עם עצמי. אז התחלתי לחפש כל מיני מקומות לעבוד בהם – מרחבי עבודה וכו' – וכמו שאני עושה תמיד: שאלתי בקבוצת השוות המקומית איפה יש מקומות כאלו באזורנו. התחלתי לקבל שלל המלצות והצעות, ומה שהיה מאוד מעניין לראות זה שהיו שם לא מעט הצעות למרחבי עבודה לנשים בלבד. ממש כמו שהקבוצה היא לנשים בלבד, כך גם חלק ממרחבי העבודה שהוצעו לי, ותהיתי לעצמי מה זה אומר.

אני יכולה להבין את זה שאולי יותר קל ונעים לחלק מהנשים לעבוד בחברת נשים, אבל משהו בבטן אמר לי שזה לא נכון עבורי במקרה הזה. החלטתי שאני צריכה להיות מוקפת באנשים שהם לאו דווקא דומים לי, מההבנה שהאנרגיה שלהם בסביבת העבודה שלי יכולה להוציא ממני משהו אחר, וגם אם לא נדבר ביננו אפילו לשנייה אחת – האווירה תהייה אחרת וזה, כשלעצמו, עושה את ההבדל. ההחלטה המיידית שלי היא לנסוע פעם בשבוע (לפחות) לגוגל קמפוס ולעבוד משם, בסביבה שאני לא מכירה ועם אנשים שאין לי מושג מי הם. בנתיים זה עובד יופי.

אז איך כל זה קשור לקהילות?

קהילות מתקיימות על בסיס תחושת שייכות ומכנה משותף: אם אני אוהבת חתולים ואני אהייה בקהילה ביחד עם כל האנשים שאוהבים חתולים כמוני אז אוכל להיתרם מהקהילה ולתרום לה, וכך גם שאר המשתתפים. זה רלוונטי בכל קבוצה באשר היא ולא יכול להתקיים (לדעתי) בלי שני המשתנים האלו.

הקהילה הראשונה שהובלתי היא קהילת השוות באזור בו אני גרה, פרדס חנה כרכור. מדובר בקהילות נשים מבוססות מקום מגורים שמפוזרות בארץ ובעולם. כשנכנסתי לתפקיד היינו פחות מ-9000 נשים, והיום – שנתיים אחרי – אנחנו מעל ל-12,000 נשים שגרות באזור הספציפי הזה. יש בתוכה המון נשים שעושות מעשים נפלאים ונותנות עזרה מכל הלב כשמישהי זקוקה לה. הנשים שבקבוצה מצהירות ואומרות בכל הזדמנות שהקהילה הזו שינתה את החיים שלהן ושהשייכות למקום התגברה משמעותית בזכות הקבוצה. באמת מדהים!

לא מזמן הרצתי על קהילות מקומיות באופן כללי ועל קהילת השוות באופן ספציפי, ואחד הצופים שאל אותי מה קורה עם הגברים. איפה הם בכל הסיפור הזה. הרי גם הם גרים כאן, לא? סיפרתי לו על קבוצת הגברים שניסו להקים באזור, "הגברים השווים", ועל זה שלמיטב ידיעתי היא לא שוקקת חיים כמו הקבוצה שלנו, אבל השאלה הדהדה לי בראש והבנתי שיש שם משהו.


ברור לי שהחוזק של קהילת השוות נובע מעצם היותנו נשים, ודווקא ניתן להגיד שהיא מאוד מגוונת כי קיימות בה נשים מכל הגילאים ובכל המצבים המשפחתיים, אבל עדיין כולן נשים ויש בה שיח דומה במובן מסויים, וגישות דומות ברובן. בייחוד בקרב הנשים שפעילות בה באופן שוטף ורציף.

כנ"ל לגביי קהילת אנשי העולם החדש שאני מובילה בחצי שנה האחרונה – יש שם מעל ל-20,000 אנשים (גברים ונשים) שחושבים בערך אותו הדבר ומדברים פחות או יותר באותה השפה, מה שמרגיש מאוד "בבית", בייחוד כשמחוץ לקבוצה יש המון אנשים שהם ממש לא העולם החדש ושהימצאות בסביבתם יכולה לאתגר מאוד את המחשבה והעשייה של מי שכן. אבל מה קורה כשיוצאים מהקבוצה הזו אל החיים האמיתיים? אל האנשים ששונים מאיתנו? איך נצליח לדבר איתם בגובה העיניים אם לא נקיף את עצמנו גם באנשים שלא חושבים כמונו ולא מכירים את המונחים/דרך המחשבה שלנו? האם נוכל להכיל את עצם קיומם?

מתי אתם צומחים?

כל השאלות האלו מובילות אותי לחשוב לא מעט על הפעמים בהם צמחתי בעצמי, ומה היו התנאים לצמיחה הזו. אני יודעת שרוב הדברים שהזיזו אותי מאזור הנוחות היו דווקא האנשים שאיתגרו אותי לצאת מהתבנית הקבועה שלי ולעשות משהו אחר. להתנהג בצורה שאני לא רגילה להתנהג.

קהילות יכולות להיות מאוד מאתגרות ומצמיחות במובנים מסויימים, אבל גם מקבעות במובנים אחרים. אני חושבת שהסוד הוא בשילובים: למצוא את הדומה, לשאוף להכיר את השונה ולא לפחד ממה שהוא מביא איתו.

רגע, יכול להיות ששמתי לעצמי כרגע מקלות בגלגלים?


האמת היא שרציתי לכתוב את הפוסט הזה כבר המון זמן אבל כל הזמן צפה במוחי המחשבה שאני בעצם שמה לעצמי מקלות בגלגלים. הרי אני מובילת קהילות! אני מעודדת קהילות! איך זה תואם את הגישה הזו?

התשובה דיי פשוטה:

אם לא הייתה לי תחושת שייכות בסיסית בחיים - לא הייתי מסוגלת לחקור את השונה, ואם לא הייתי מרגישה שאני חלק מקהילה – לא הייתי מצליחה להבין מי הם האנשים שדומים לי ומי השונים.

קהילות עוזרות לנו למצוא מכנים משותפים ומחזקות תחושת שייכות בסיסית שמאפשרת לנו לזוז לאזורים אחרים, בידיעה ברורה שתמיד יש לנו לאן לחזור. הן הבית שלנו. המשפחה השנייה. המקום הבטוח שתמיד ייקבל אותנו בזרועות פתוחות ויכיל את השגעונות שלנו.

הן הבסיס שמאפשר לנו לצמוח למחוזות רחוקים וזו הדרך בה צריך להתייחס אליהן. לדעתי :)

#קהילות #ניהולקהילה #טיפיםלהקמתקהילה #טיפיםלמנהלקהילה #טיפיםלניהולקהילה #טיפיםלקהילה #טיפיםלהקמתקבוצה #מחשבהביקורתיתבקהילה #הובלתקהילות #לצמוחבקהילה #קהילהצומחת

33 צפיות